גון רסקין

קורס - ההיסטוריה האינטלקטואלית של העיר

עבודת סוף סימסטר

ג'ון רסקין

מרצה - ד"ר יוסי קליין

מגיש - ראם מאיר

ת.ז 040142507

12.10.14

תוכן עיניינים

	עמוד
מבוא	3
פרק 1:  הפרסונה	4
פרק 2 :  האמנות והאדריכלות	5
פרק 3 : השפעתו של רסקין	7
פרק 4 : רסקין וחברים	9
פרק 5 : רסקין והעיר	9
פרק 6 : פה בארץ ישראל	11
פרק 7 : דיון	12
ביבליוגרפיה	13

מבוא

עבודה זו נכתבת במסגרת הקורס 'ההיסטוריה האינטלקטואלית של העיר' והיא עוסקת באחד ההוגים החשובים בתחום האמנות והאדריכלות בהיבטים המעשיים, ביקורתיים ופילוסופים, ההוגה ג'ון רסקין ((John Ruskin היה לנקודת אור בתפיסה על אמנות ואדריכלות בהיבטים שאנו מודעים אליהם עד היום, ניתוחיו וספריו חשפו אוצרות חבויים של ציירים, אמנים ואדריכלים שיצרו בעידנו ובימים קדומים יותר. עיקר השפעתו נבעה מכתיבה והרצאות באקדמיה, ספריו נחשבים לפורצי דרך ומשמשים כאבן יסוד ללימודי האמנות והאדריכלות וזאת בשל היקף החומר הרב והתייחסותו הרחבה מראיה כוללת ועד לפרטים.

הפרקים עוסקים במגוון הרחב של נושאים בהם עסק רסקין ונוגעים גם באישים, קבוצות וזרמים עליהם השפיע, החל מ'ארטס אנד קראפטס', דרך תפיסות לשימור ועד השפעות על מתכנני ערים בתקופתו ובתקופות מאוחרות יותר.

חייו האישיים מוסיפים נדבך נוסף לסיפור חייו והשפעתו, מסעותיו, אהבותיו, חברים ועמיתים שהיו חלק המילייה שלו שופכים נקודות אור על האופן שבו ראה את האמן, הצייר כפרטים ואת הקבוצות והזרמים כתנועות חברתיות המשפיעות על סביבה רחבה יותר. עבודתו כביקורתן לקחה ממנו משאבים אישים וסיפור חייו מתגולל לסוף דקדנטי מדוכדך.

העבודה מתייחסת לקשר בין רסקין ותכנון הערים שהושפע מהפילוסופיה שלו, בכדי להבין את התייחסותו של רסקין לערים אנו נדרשים להבין את מטענו העירוני האישי, למרות שרסקין נולד בשנת 1819 בכיכר ברונסוויק, לונדון, שמו מתקשר באופן מידי לערים וחללים אחרים כגון ונציה, רואן, אמיין, פיזה, ואזור האגמים. זאת נקודת פתיחה חשובה העוזרת להבין את ההשפעה של לונדון התעשייתית בעלת תרבות ויקטויאנית על חייו, במאמרו 'העיר והעצמית' סיפק פיליפ מהאלט[1] ((Philip Mallett סקירה של מערכת היחסים של רסקין עם לונדון וזו נקודת התחלה טובה להבין כיצד התפתחה מסתו. למרות שרסקין היה יליד לונדון, מבט חטוף בכמה מהפניותיו על לונדון מעידות כי לא החזיק באהבה גדולה לעיר. למשל, התייחסותו להלן: 'העיר הגדולה של לונדון שם אופפים אותך - רעש, נוהם, עשן, סירחון וערימה מחרידה של שפכים, שופכת רעל בכל נקבובית'[2] תיאור מקובל לגבי לונדון התעשייתית של אותם השנים. בשנת 1860, משווייץ, הוא כותב להארייט ביצ'ר סטו שזה 'קורה הרבה כשאני בז'נבה כדי להבין שאיני רוצה להיות בשום מקום אחר, ומכל המקומות בייחוד בלונדון'[3]. דוגמא בולטת נוספת במכתבו לאוקטביה היל בשנת 1875 שבו הוא כותב כי 'לונדון היא כנידונה לחלוטין כעמורה ...'[4]. מטענים אלו לגבי העיר שבא נולד ויחד עם סיפור חייו ומסעותיו לערים ומקומות שונים ברחבי אירופה יכולים להסביר לנו את תפיסתו לגבי תכנון העיר המודרנית בעידן פוסט-תעשייתי.

ההשלכה של רסקין למקומותינו ולתקופתינו נעשית דרך הבנת השפעתו על מספר אישים ונקודות עניין בארץ, השפעתו על מייסד בצאלאל בוריס שץ מצד אחד והשפעתו בעקיפין על מתכנני ערים שתכננו ערים בארץ כגון פטריק גדס.

1.          הפרסונה

בבואנו לנסות להגדיר את תפקידו של ג'ון רסקין בשדה מסויים אנו מוצאים מטלה זו בלתי אפשרית שכן רסקין עסק במנעד רחב של תחומי התמחות בחייו ביקורת האמנות והתרבות מצד אחד, והסוציאליזם מצד שני אליו הגיע דרך חקר החברה והתרבות האנגלית, בנוסף לעיסוקו הביקורתי עסק גם בציור, ספרות ושירה.

רסקין מגיע מרקע סוציו-אקונומי מעמדי הנחשב גבוה, הוא נולד בלונדון ב- 1819 לאב שהיה יבואן יין אמיד. את חינוכו רכש בעזרת מורים מקצועיים אשר הגיעו לביתו. רסקין הושפע מאוד ממסעות בילדותו. זה עזר לטעמו האישי והוסיף להשכלתו. אביו ביקר לקוחות עסקיים ברחבי המדינה ודבר זה חשף אותו לנופי אנגליה, ארכיטקטורה וציורים. המשפחה ביקרה בצרפת ובבלגיה. הסיורים היבשתיים הללו שלהם הפכו שאפתנים יותר ויותר כך שבשנת 1833 הם ביקרו שטרסבורג, שפהאוזן, מילאנו, גנואה וטורינו, מקומות שאליהם רסקין חזר לעתים קרובות. הוא פיתח האהבה להרי האלפים, בשנת 1835 הוא ביקר לראשונה בונציה[5] וטען כי ונציה היא 'גן עדן של ערים', דבר שיחזור בעבודתו המאוחרת. הסיורים סיפקו רסקין את ההזדמנות להתבונן ולתעד את רשמיו מהטבע, מחברותיו המוקדמות מלאות בציורים מתוחכמים מבחינה ויזואלית וטכנית של מפות, נופים ובניינים ראויים לציון לילד בגילו.

כאשר פנה ללימודים אקדמיים התקבל לאוניברסיטת אוקספורד וזאת ללא כל תעודה רשמית על חינוכו הפורמלי. באוקספורד כוכבו נסק כאשר פרסם את ספרו הראשון הנקרא 'ציירים מודרניים' שהתפרסם בשנת-[6]1843, הספר התפרסם בשם העט 'בוגר אוקספורד' וזכה לתהילה רבה בתחום האמנות כשטענתו המרכזית היתה כי הציירים העכשווים ובניהם וילאם טרנר התעלו ביכולתם על ציירי הרנסאנס וזאת מתוך תפיסתו שאמנות צריכה להקדיש את עצמה לתיעוד מדויק של הטבע. לדעתו של רסקין טרנר פיתח את התיעוד המפורט הראשון של הטבע לתובנה עמוקה בעזרת שימוש בכוחות הטבע ואפקטים אטמוספריים.

ספריו בתחום האדריכלות, 'שבע המאורות של האדריכלות'[7] ו'האבנים של ונציה'[8] שהתפרסמו בשנים שלאחר מכן ועסקו באסטטיקה האדריכלית וטענו כי הגוטיקה המקושטת הבריטית היא הסגנון הנעלה ביותר, בנוסף, טען כי האדריכלות קשורה באופן ישיר לעיסוק במוסר, ספרים אלו התפרסמו תחת שמו וקנו לו תהילת עולם.

רסקין התחתן עם אפי גרי אך הם התגרשו לאחר שש שנות נישואים ואפי התחתנה עם צייר בשם ג'ון מיילי שהיה בין טיפוחיו של רסקין.

בשלהי שנות החמישים של המאה ה-19, בעקבות משבר אמונה, התרחק רסקין מביקורת אמנות, והחל לעסוק במרץ בנושאי חברה, בין היתר השפעת ידידו ההיסטוריון והוגה הדעות תומאס קרלייל (Thomas Carlyle). רעיונותיו בנושא צדק חברתי השפיעו לימים על התפתחות מפלגת העובדים הבריטית, (הלייבור), והזרם שכונה סוציאליזם נוצרי. עם מותו של אביו הכריז רסקין כי מן הנמנע לגביו להיות סוציאליסט עשיר, ותרם את כספי הירושה לקרן צדקה ולקידום יוזמות חברתיות. הוא בעצמו לימד במכללה שהוקמה לאנשי מעמד העובדים בלונדון. מנקודה זו חייו של רסקין מתחילים להידרדר, סיפור אהבה כושל שסופו במותה של מושא הערצתו הביאו את רסקין לייאוש ולהתפרצות של מחלת נפש. תביעת דיבה שהגיש נגדו הצייר מקניל ויסלר לאחר ביקורת שכתב על אחד מציוריו האימפרסיוניסטים בה נמצא אשם הביאה לירידת המוניטין של רסקין. רוח הזמן של האמנות השתנתה ואמנות האימפרסיוניסטית החלה להיות הזרם המוביל, רסקין מחה נגדה וככל שהיא התפתחה לא מצא רסקין את מקומות בעידן זה. הדיכאון ויאוש הביאו לכך שאושפז לקראת סוף חייו בבית החולים לחולי נפש בלונדון, הוא נפטר ב-1900 משטף דם במוחו.

2.          האמנות והאדריכלות

עמדותיו של רסקין בשדה האמנות הופיעו כבר בספרו הראשון 'ציירים מודרנים', לתפיסתו, האמנות נדרשת להעביר אמת עמוקה וכדי להגיע לדבר זה על האמן לזנוח מסורות וטכניקות מקובלות לטובת התבוננות ישירה ומעמיקה בטבע. מטרותיה אלה של האמנות לא יושגו על ידי כישורים טכניים גרידא - היצירה צריכה לבטא את השקפתו המוסרית של האמן. בשדה האדריכלות דעותיו נבעו מאותה השקפה יסודית. בסגנון הגותי המקושט ראה את הסגנון האדריכלי המושלם, מכיוון שהתגלמו בו באבן אותן אמיתות מוסריות שביקש למצוא באמנות. יצירות האדריכלות הגותית עירבו את הקהילה כולה, והביעו את כל טווח הרגש האנושי, מן הגרוטסקי ועד הנשגב.

בספרו 'שבעת המאורות של הארכיטקטורה' שפורסם לראשונה בשנת 1849 מגדיר רסקין את ה'מאורות' כעקרונות של ארכיטקטורה[9] והם היוו את האסמכתא בהכרתה של התחייה הגותית כאדריכלות נשגבת. הגותיקה המרהיבה יכולה היתה להיווצר רק בעידן הקראפטס בו פועלים נדרשו למיומנות גבוהה על מנת להגיע לשלמות ובכך גם להגיע לאושרו האישי של הפועל, בעידן של תיעוש ומודרנה לא ניתן יהיה לייצר מבנים כאלו יפים ומורכבים כגוטיקה האנגלית.

רסקין מגדיר אדריכלות טובה בעזרת שבעת המאורות שאותם האדריכלות צריכה להכיל:

1.        הקרבה - הקדשת עבודת העיצוב של האדם עבור אלוהים כהוכחה ויזואלית לאהבת האדם וציינותו.

2.        אמת - תצוגה טהורה 'אמיתית' של החומר והסטרוקטורה – עובד בגוטיקה.

3.        כח - יש לחשוב על מבנים במושגים של הצטופפות והשגת התרוממות של הטבע מעליהם וסידור של הכוחות הפיסיקלים ליצירת מבנים.

4.        יופי - הצורות הלקוחות מהטבע שואפות מאלוהים.

5.        חיים - מבנים ציריכים להיעשות ביידים כך שהאושר של הבנאיים מגיע מתוך החופש שניתן להם.

6.        זיכרון - מבנים צריכים להתייחס לתרבות מהם הם נלקחו.

7.        צייתנות - לא לטובת התועלת האישית שלו אבל להתאים לערכים האנגליים.

רסקין טען מעמדה מוסרית שהחידושים הטכניים של אדריכלות מאז הרנסנס ובמיוחד במהפכה התעשייתית מצצו את התוכן הרוחני מהיצירה. לטענתו, אין צורך בסגנון חדש לתיקון בעיה זו מכיוונן שהגוטיקה הינה הארכיטקטורה 'האמיתית' בדמותן של קתדרלות שהם מבני ציבור שהקהילה לקחה חלק בבנייתן. תשעת רישומי העיפרון שלו בספר ממחישים את כלל העקרונות שהוא בוחן ונמשכים מטוסקנה עד לונציה ועם דוגמאות רמנסקיות וגותיות מצרפת הצפונית ועד לצפון אנגליה, ראסקין קובע מהו המופת שלו:

'אין ספק שהסגנון הנכון לעבודה בצפון המודרני הינו הגותיקה של המאה שלוש עשרה, כפי שהודגם, באנגליה, ראש ובראשונה על ידי הקתדרלות של לינקולן וולס, ובצרפת, על ידי אלה של פריז, אמיין, ארטר, ריימס, ובורד, ועל ידי בית הרוחב של זה של רואן'[10].

חשיבותם של הפרטים האדריכליים האותנטים לרסקין מודגמת בתצלומים הישנים שממנו הוא עושה רישומים של פרטים, לטענתו '... ואילו תצלום של נוף הוא רק צעצוע משעשע, אחד של אדריכלות המוקדמת הוא מסמך היסטורי יקר, ויש לייצר ארכיטקטורה כזו, ולא רק כאשר הוא מציג את עצמו תחת צורות כלליות ציוריות, אבל אבן אחרת אבן, ופסל של פסל'[11].

ספרו של רסקין עזר ללכוד ולסכם את המחשבות של התנועה המתממשת לבוא, והספר הפך להצלחה פופולרית, רסקין עשה את הופעת הבכורה שלו כמבקר של אדריכלות עם שירה של ארכיטקטורה (1839), שבע המאורות עדיין היו צעדים מהוססים לביקורת האדריכלית של רסקין והציעו אמונה מוסרית לאדריכלים. ההשפעה הראשונה של הספר הייתה כמעט מיידית בהשפעה שהייתה לו על ויליאם באטרפילד שתכנן באותו הזמן את כנסיית סן-מרגרט. באטרפילד הסכים על הפרטים הכלליים של המבנה רק חודש אחרי יציאת ספרו של רסקין והם שינו את התוכניות שלהם כדי לתמצת את העקרונות שפרסם. בכנסייה זו נכנס לראשונה המושג 'רסקניות' בשל השפעתו על תכנון המבנה לדוגמא בשל השימוש 'בכנות' בלבנה כמערכת מבנית ולא לקישוט פני השטח[12].

עקרונותיו של רסקין בנוגע לאמנות ואדריכלות מנותחים על ידי היסטוריון האמנות קנת' קלרק (Kenneth Clark) ומובאים להלן[13]:

-            האמנות אינה עניין של טעם, אלא מערבת את האדם כולו. בעת העבודה על יצירת אמנות או ההתבוננות בה אנו מביאים את כל עצמיותנו, רגשותינו, חושנו המוסרי, האינטלקט שלנו, ידיעותינו וכל יכולת אנושית אחרת. אדם אסתטי, היוצר או מעריך אמנות מנקודת מבט אסתטית בלבד, הוא בדייה.

-            גם בעל הדמיון המפותח ביותר צריך לבסס את יצירתו על עובדות ממשיות, גם אם בכוחו של אמן לעצב אותן בצורה כזו שלא יהיו קלות לזיהוי, ולא על אשליות או נוסחאות.

-            עובדות אלה צריכות להיתפס בחושים או ברגש, לא להילמד.

-            גדולי האמנות והאסכולות האמנותיות הגדולות ראו באמנות כלי להעברת אמיתות חיוניות, לא רק על הדברים הנראים בעין אלא גם על הדת ואורח החיים הראוי לאדם.

-            היופי ניכר באורגניזמים שהתפתחו בהתאם לכללי הגדילה הטבעיים שלהם, וממלאים באופן מלא את הפונקציות שלשמן נועדו.

-            מילוי אותן פונקציות תלוי בשיתוף הפעולה והתיאום מלא בין החלקים השונים.

-            אמנות טובה נוצרת מתוך שמחה ועל האמן לחוש כי הוא חופשי, עבודתו רצוייה, והרעיונות שברצונו להעביר הם חשובים.

-            אמנות גדולה היא ביטוי לתקופות שבהן בני האדם מאוחדים באמונות משותפות ובמטרות משותפות, מקבלים את החוקים, מאמינים במנהיגיהם ומתייחסים לגורל האנושי בכובד ראש.

ספרו של רסקין האבנים של ונציה (Stones of Venice The) הינה מסה של שלושה כרכים על אמנות ואדריכלות ונציאנית, המסה פורסמה לראשונה בשנים 1851-1853. בשלושת הכרכים של הספר 'האבנים מוונציה' רסקין בוחן ארכיטקטורה ונציאנית בפירוט רב ומתאר למשל מעל שמונים כנסיות מהעיר ונציה. הספר עוסק בארכיטקטורה של ונציה דרך ניתוח תקופות בהיסטוריה של העיר החל מהתקופה הביזנטית, הגותית והרנסנסית. בנוסף לפן האדריכלי מנתח רסקין את הפן החברתי והאומנותי של העיר.

רסקין הגיע לונציה במטרה להוכיח כיצד העקרונות האדריכלים שהדגים בספרו 'שבע המאורות של האדריכלות' באים לידי ביטוי בעיר ונציה, זה היה ביקורו השני בעיר לאחר שביקר בה בחורף של שנת 1849. הכרך הראשון מתוך השלושה של הספר יצא לאור בשנת 1851.

הספר מלווה ברישומים ושרטוטים שנעשו על ידי רסקין והוא אף השתמש בצילומים שצילם בעיר לאחר שרכש מצלמה המצלמת בעזרת טכניקת הדאגרוטיפ[14].

הספר בונה את הסיפור מהפרטים הקטנים של האדריכלות, הקיר, הפתח, אבן הראשה ואט אט מתקדם למבנה, הארמון, הכיכר והעיר. הספר עורר עניין רב בבריטניה הוויקטוריאנית ואמנים ואדריכלים רבים הושפעו ממנו.

בשנת 2010 כתב רוג'ר סקרוטון כי הספר היה 'התיאור הגדול ביותר באנגלית של מקום מקודש על ידי מבנים'

3.          השפעתו של רסקין

הארטס אנד קרפטס[15] הינה תנועה אמנותית שהתפתחה בבריטניה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה20 (1880-1930) בהובלותם של שלושה קובעי דעת קהל מתחומים האמנות השונים. ג'ון רסקין, אוגוסטוס פוגין (Augustus Pugin) ווליאם מוריסWilliam) Morris). העילה לעלייתה של תנועת ה'ארטס אנד קראפטס' הגיעה כתוצאה מהתנגדותם של הנ"ל לתהלכי היצור המכאניים כאשר טענתם היא שיצור רהיטים במכונות הוא ירוד והופך את המעצב למכני בעצמו ואין שמירה על האמנות.

המניפסט האסתטי והחברתי של התנועה פותח תחילה ב-1850 על ידי קבוצה של חברים באוניברסיטת אוקספורד, שכללה את ויליאם מוריס, אדוארד ברן-ג'ונס וקבוצה נוספת של חברים. הקבוצה הושפעה מכתיבו של רסקין לעידן הפרה-רפאליסטי בתחום האמנות והעיצוב וסלדו מעיצוב ותרבות הצריכה העכשווית והגדירו אתה כברברית, בשל כך החליטו להמשיך את התפיסה האמנותית ששלטה בעידן הקודם וזאת מתוך מלחמת קודש נגד העידן הנוכחי[16].תחילה היתה תפיסת התנועה א-פוליטית אך כבר בשלב הראשון ראו ניצנים של נגיעות רדיקליות בדבר רפורמות חברתיות.

התנועה יצאה נגד הקישוט המוגזם באותה תקופה ודיברו על חזרה לעבודה בגילדות כמו בימי הביניים, הבחירה במושג 'גילדה' היתה חשובה שכן קישרה למבנה החברה בימי הביניים - הקשר של כבוד ועצמאות לבעלי המלאכה והאמנים, מטרתם הייתה לעמוד כקבוצת לחץ כנגד רמתו הירודה של העיצוב התעשייתי ולהגן על המעצב, על מעמדו וזכויותיו, ולשמור על סטנדרטים גבוהים של איכות וצורה.

מוריס וברן-ג'ונס היו מיועדים במקור להתקדם במסלול לכמורה, אך בשנת 1855 הם חוזרים מסיור בקתדרלות של צפון צרפת והם מחליטים להמשיך בקריירה של אמנות חזותית, ואדריכלות ולזנוח את עניין הכמורה. מוריס, שהחל ללמוד אדריכלות פגש באדריכל בשם פיליפ ווב ובמסגרת עבודתם המקצועית החל להתנסות באומניות הבניה כגון סיטוט אבן, גילוף בעץ, רקמה, עבודות מתכת וביצוע של כתבי יד מאויירים. ברן-ג'ונס הפך לתלמידו של הצייר הפרה-רפאלי דנטה גבריאל רוזטי בלונדון.

לויליאם מוריס היה מנעד נושאי עיסוק רחב כמו לרסקין, התחומים הויזואלים כללו אמנות, אריחי חיפוי למבנים ועיצוב טקסטיל מסורתי ובנוסף עסק גם בנושאי הכתיבה כסופר, מתרגם והוגה דעות סוציאליסטי. בנוסף, חדשנותו היתה גם בנושא השימור ובשל כך הקים חברה הדואגת לשימור מבנים היסטורים ברחבי אנגליה.

מוריס הושפע ממשנתו האסתטית של רסקין וכיוון לכך שה'קרפטס', עליו הוא דגל יכריע את התעשייה ששלטה באותה התקופה, לשיטתו, יש לראות את האומנויות והאומנויות כדבר אחד הממשיך מהרעיון למעשה והיוצר לוקח חלק בכל השלבים שלו החלה מהחזון ועד למלאכת היצור. בין היתר, סייע להקים את הליגה הסוציאליסטית. הוא נודע גם כמחברו של הספר, 'חדשות משום מקום' (News from Nowhere)- המתאר חברה החיה באוטופיה סוציאליסטית.

לאחר שהתגבשו ברמתם המקצועית והחברתית הם מקימים סטודיו ומפרסמים מאמרים על הפוליטיקה של אמנות במגזינים של אוקספורד וקיימברידג', מוריס החל לעצב רהיטים ולעשות עיצוב פנים, התפיסה הקיצונית של מוריס היתה במעורבותו האישית בייצור. רסקין טען כי ההפרדה של המעשה האינטלקטואלי של עיצוב מהיצירה הפיזית עצמה תגרום להפרעה יצור האובייקט לעניין האסטתיקה והשימוש החברתי של המוצר, מוריס פיתח עוד יותר את רעיון זה, והתעקש כי אין לא לבצע עבודה בסדנאות שלו לפני שהוא בקי בטכניקות ובחומרים בעצמו, וטען כי 'בלי אנשים יצירתיים היצור יהפוך מנותק מחיים'[17].

רעיונותיו של מוריס התפשטו בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20 וכתוצאה מכך הוקמו עמותות רבות, גלידות וקהילות מלאכה, בין השנים 1895-1905 נמנו באנגליה כ- 130 ארגונים. בשנת 1888 הוקמה התערוכה הראשונה של התנועה בגלריה החדשה, לונדון, זה היה המופע הראשון של אמנות דקורטיבית עכשווית בלונדון, אדוארד ברן-ג'ונס ציין, 'כאן בפעם הראשונה אפשר למדוד קצת את השינוי שקרה בעשרים השנים האחרונות'.

בשנת 1888 מקים צארלס רוברט אשבי[18] (Charles Ashbee) קופראטיב של מלאכה על פי עיקרון הגילדות של ימי הבניים, הוא מייסד אגודה ובית הספר למלאכת היד באיסט אנד של לונדון ומתחיל להעסיק סטודנטים ממעמד נמוך שיהווהו בשלב מאוחר יותר את הבסיס לגילדה. הגילדה נועדה לתת תשתית לגברים העובדים באומנות שלהם כבעלי מלאכה מיומנים. בגילדה עובדים על-פי העקרונות של רסקין ומוריס, כלומר, לייצר מוצרים בעבודת יד ולנהל את בית ספר לחניכים. הרעיון התקבל בהתלהבות על ידי כמעט כולם מלבד מוריס, שהיה כבר מעורב בקידום סוציאליזם וחשב שתוכניתו של אשבי טריוויאלית. מ- 1888-1902 שגשגה האגודה ובשנת 1902 העביר אשבי את הגילדה מלונדון כדי להתחיל קהילה ניסיונית בצ'יפינג קמפדן בקוטסוולדס. הגילדה פרחה בצ'יפינג קמדן אבל לא לשגשג וחוסלה ב-1908. בעלי מלאכה שחלקם נשארו, תורמים למסורת של אומנות המודרנית באזור.

רעיונותיו של מוריס אומצו על ידי הפילוסופיה של החינוך החדש וזאת בעזרת שילוב הוראת מלאכת יד בבתי ספר, בית הספר המרכזי לאמנות ומלאכת היד, שנוסד בשנת 1896 על ידי מועצת מחוז לונדון, הושפע בעיקר מהפילוסופיה והאמנות של רסקין ומוריס.

הפילוסופיה של הארטס אנד קראפטס הושפעה מהביקורת החברתית של רסקין, שביקש להתייחס לבריאות המוסרית והחברתית של אומה כנגזרת מהאיכויות של האדריכלות והעיצוב שלה. רסקין חשב שהמכונות היו אשמות בחוליים חברתיים רבים וכי חברה בריאה תלויה בעובדים מיומנים ויצירתיים. רסקין היה מודאג מהירידה של עבודות יד כפריות, אובדן כישורים ויצירתיות מסורתיים שליוותה את התפתחותה של התעשייה.

ביקורתו של מוריס משלבת ביקורת עיצוב עם ביקורת חברתית, עמד על כך שהאמן צריך להיות אומן, מעצב. מוריס דגל בחברה של בעלי מלאכה חופשיים כפי שהיה קיים בימי הביניים. 'כי בעלי המלאכה לקחו הנאה בעבודתם', מוריס כתב, 'בימי ביניים היו תקופה של גדולה באמנות של אנשים פשוטים. ... האוצרות במוזיאונים שלנו עכשיו הם רק הכלים שהיו נפוצים בשימוש במשקי הבית, מאות כנסיות מימי הביניים - כל אחד מהם יצירת מופת -. נבנו על ידי איכרים לא מתוחכמים'.

היו חילוקי דעות באשר לשאלה האם יש לדחות לחלוטין את המכונות, מוריס לא היה עקבי לחלוטין. הוא חשב שייצור על ידי מכונות היה 'לגמרי רע', אך כשהוא יכול למצוא יצרנים המוכנים לעבוד לסטנדרטים הקפדניים שלו, הוא היה משתמש בהם כדי להפיק את העיצובים שלו. אשבי, במובנים מסוימים, שהחל אפילו כיותר ימי-ביניימי מאשר מוריס אמר, 'אנחנו לא דוחים את המכונה, אנו מקדמים אותה בברכה, אבל לא היינו רוצה לראות אותה משתלטת עלינו'. המתנגדים לתנועה טענו שה'ארטס אנד קרפטס' מנסה להחזיר את השעון אחורנית, ושהיא אינה יכולה להיות מעשית בחברה מודרנית אורבנית, צרכנית, מתפתחת.

התנועה הייתה קשורה עם רעיונות סוציאליסטיים בדמותם של מוריס, קריין ואשבי. מוריס סופו של דבר בילה יותר מזמנו בתעמולה סוציאליסטית מאשר על תכנון וביצוע.

התנועה התפתחה ונפוצה באירופה. ההבדל בין ה'ארטס אנד קרפטס' האנגלי לבין זה שהתפתח בארצות הברית היה טמון במחיר המוצרים. התנועה האנגלית, כאמור, ייצרה אמנות בעבודת יד, שיווקה מוצרים אשר מחירם לא התאים לצרכן הפשוט, והוגבלה לקהל הצרכנות האמיד. לעומת זאת, התנועה בארצות הברית נעזרה בייצור ממוכן, דבר שהוזיל את מחירי המוצרים ופנה לקהל צרכנים רחב יותר.

4.          רסקין וחברים

פיוגין הושפע רבות מספריו של רסקין על האדריכלות ואימץ את רעונותיו לגבי החייאת הגוטיקה דרך מבני ציבור, ישנו דמיון יוצא דופן בין כתיבתו של רסקין בשיח על ארכיטקטורה והשיח שלו עם פיוגין, שניהם העריצו את הגוטיקה וראו בה לא רק את הזהות לאומית טהורה לאנגליה הוויקטוריאנית, אלא גם ראו אותה כדת טהורה. שניהם מזהים את ה'ציביליזציה' עם הנצרות ושניהם ראו את פירות הרוע של המודרניות כתוצאה בלתי נמנעת של שחיקת ערכים נוצריים בחיים ציבוריים. שניהם חשבו שאדריכלות יכולה לקרוא, ויכולה להעיד על בריאות או ריקבון רוחני. רסקין כתב באבנים של ונציה שהגותית הינה 'אינדקס', לא רק של האקלים, אלא של 'עיקרון דתי' [19].

ההתקפה החזקה ביותר של רסקין על פיוגין הינה בנספחים לכרך הראשון של 'האבנים של ונציה' שם הוא כותב את הדברים הבאים על פיוגין: 'צריך לדעת מייד שהוא לא אדריכל גדול, אבל אחד האדריכלים האפשריים או מתקבלים על הדעת הקטנים ביותר'. [20]

5.          רסקין והעיר

כאיש משפיע בתחומים רבים השפיע רסקין גם על תכנון הערים וזאת בעקפין על ידי השפעה על מספר מתכננים עירוניים שבניהם חלוצי רעיון עיר גנים. פטריק גדס, אוונעזר הווארד וריימונד אנווין ציטטו את רעיונותיו בכתביהם בנוגע לתכנון של עיר גנים המושפעת מהטבע[21].

כדי לרדת לעומק נושא זה עלינו להבין כי בתקופתו של רסקין לונדון היתה העיר התעשייתית הגדולה והדחוסה, זאת ניתן לראות גם דרך ציוריו של טרנר איתו היה לרסקין ממשק רב, בשל כך ניתן להבין לדוגמא את משיכתו של רסקין לונציה, אמנם עיר נמל אך עיר המקדשת את הטבע במרחב הבנוי שלה וזאת דרך דרכי כניסת המים לעיר ועד לפרטים אדריכליים הלקוחים ומושפעים מהטבע.

אם אנחנו צריכים להבין את 'סביבת העבודה' ממנה יצא רסקין אנו צריכים לראות את בריטניה לאחר המהפכה התעשייתית בסוף המאה ה-19, ערים תעשייתיות המקדשות את המפעלים ומייצרות פסי יצור של בתים מגורים חזרתיים וסדרתיים שבאו לידי ביטוי בצפיפות, זיהום אוויר, תנאי תברואה ירודים, פערים ומתח חברתי. תנועת הנגד שהפציעה בבריטניה הינה תנועת עיר גנים אשר פותחה על ידי הפילוסופף אבנעזר הווארד, עיר גנים היא ניסיון לשילוב יתרונות הכפר עם יתרונות העיר במסגרת המרחב העירוני. תוכנית זו כוללת התייחסות רבה לאלמנטים כלכליים וחברתיים, נוסף לאלמנטים הפיזיים. עיר הגנים בנויה מריכוז מבני מגורים ושכונות שסביבם שטחים פתוחים ירוקים שישמשו גם לחקלאות - טבעת ירוקה. הווארד הניח שהבעלות על הקרקע תהיה של כלל תושבי העיר, אשר יקבלו אותה מהמדינה, ושהם יחכירו קרקעות לתעשיינים באזורים שונים. הווארד כמו רסקין נתן בספריו גם הנחיות ליחסים החברתיים בעיר.

לונדון במובן מסוים ייצגה עבור רסקין התגלמות של ממון, הסמל הבולט ביותר של 'illth[22]' הנוצר על ידי המודרניות וקפיטליזם. 'Illth' היה לרסקין הצל האפל של עושר תעשייתי. תאוריו של רסקין לגבי לונדון מציירים תמונה קודרת וכל הנראה אמיתית, הוא כותב מקורפוס קריסטי קולג' באוקספורד בשנת 1872 כי 'אני הייתי בלונדון, כל היום אתמול, שבו מזג האוויר היה גרוע כדרכו. חוזר אני ברכבת הערב, ראיתי, בתדהמה, הכוכבים מנסים לחלץ את עצמם מהערפל וזוהר הירח. ... כשהגעתי לאוקספורד השמים היו לגמרי ברורים'.

לונדון מופיעה בכתביו בהקשרים לבלבול וחשיבה מבולבלת. נראה כי בריחתו של רסקין לאוקספורד יוצרת עבורו לא רק סביבה משופרת, אלא גם את דעה משופרת. כנגד ערפל ודיכאון, והצורך הוא 'לחלץ את עצמו' מכוחה הדכאני של העיר. למרות הנאמר ניתן לראות כי לרסקין היה אכפת יותר מדי על לונדון מאשר להציגה כמושג גנאי בלבד.

'מיפוי דמיון'[23] של רסקין מצביע כי רסקין שואב השראה 'מהמורשת האירופאית ארוכת השנים מתוך תמונות קוסמו גיאוגרפיות בעבודתו המוקדמת שירה של ארכיטקטורה (1837) כותב רסקין כי בבניינים צרפתים בזמן שהעין מרחמת על הבניין הנוכחי, המוח מתפעל מתמונת גאווה של העבר. אופי לאומי שונה יוצר הבדלים במרחב הציבורי, בעוד אנגליה 'היא מדינה של שגשוג מתמיד גובר ועסק פעיל, בצרפת ישנם שני רגשות הפוכים, שניהם באופן הקיצוני, זה של האוכלוסייה המיוחסת הישנה, השומרת ללא הגבלה, וזה של המהפכנים המודרניים, שהורסים ללא רחמים'. לפיכך, בניגוד לסדר והניקיון בארכיטקטורה הנובעת מנשמה אנגלית משגשגת, פעילה וממושמעת, הבניינים הצרפתים שומרים בחלקם את המראה שנשמר בקפדנות מגיל בלתי מוגדר ומציגים במקביל את הראיות של ההתעללות האחרונה, ביקורתו האדריכלית של רסקין משלבת נושאים של לאומיות. רסקין התייחס מחדש לדפוס ובדיקה של התרבות האירופית על קוויה הלאומיים, הדאגה של רסקין ביצירת אדריכלות היא ליצור את הגבולות של תודעה לאומית אסתטית. רסקין רואה איכויות שונות בעבודה במדינות אירופה השונות. כאשר רסקין מתחיל לתאר איטליה, הוא מדבר על מדינה 'מפוארת במותה', בניגוד ל'השגשוג בראשה' כפי שמתוארת אנגליה על ידו.

ובכל זאת לונדון הישנה מדגישה את הרצון העמוק של לונדון הוויקטוריאנית המשגשגת לחפש מקורות משלה, המאבקים של רסקין עם מה שלונדון ה'אותנטית' צריכה להיות ניתן לראות כממשיכים את עניין הלאומיות. כתביו על לונדון מספקים הצצה ייחודית לעיצובה של תודעה לאומית מודרנית.

עיר הגנים הינה תפיסת תכנון מודרניות שהתפתחה במערב משלהי המאה ה-19 ועד לסוף המאה ה-20, כתאוריות מודרניסטיות, פונקציונליסטיות וחברתיות, וכתכנון נגד למצב ששרר באותם השנים ברחבי אנגליה. ניתן לראות את חזון עיר הגנים דרך תיאורי הנוף של רסקין 'כל חלק של הנוף הוא במקהלה, הכחול העמוק של השמים התערבב עם הגבעות הנצחית, נמוג אל תוך הדממה של ים הספיר,הערים החיוורות, בית מקדש ומגדל, אבל היכן השלווה... הם חסרי קול כעיר של אפר'. כל שכן בתפיסתו החדשה של רסקין שדרשה אדריכלות אורגנית ותכנון היקפי שיצור ערים יפות מוקפות חגורה ירוקה והיררכית ישובים מערים גדולות לכפרים קטנים הנמצאים במרחבים ירוקים, שדות ויערות. 'כאשר תדע לתכן ערים תוכל לנשום אוויר' בכתביו אלו השפיע על תנועות עיר הגנים, ותנועת העיר היפה, והעיר החדשה.

בתכניתו של המתכנן פטריק גדס להמשך הפיתוח של תל אביב צפונה הוא ייצר מבנים עירוניים המקיפים גן ובניינים הנמצאים בעצמם במרכז של מגרש ירוק. התוכנית להקמת גינות ירק, ערוגות פרחים ומגרשי משחקים. תכנית זו היתה בניגוד מוחלט ביחס לאיכות החיים הירודה שאפיינה את המגורים ביפו העתיקה, ממנה הגיעו אנשי תל אביב בתחילה. צורת הבינוי של תוכנית גדס היא צורת הבינוי המוכרת והמקובלת ביותר עד היום באזור הצפון הישן של תל אביב וכן גם במקומות נוספים בישראל.

6.          פה בארץ ישראל

בוריס שץ העלה את שדה האמנות למקומותינו בתחילת המאה העשרים, עלייתו היתה ציונית וזאת לאחר שניפגש עם הרצל בשנת 1903 והלה הפך אותו לציוני נלהב. כחלק מהתפיסה הציונית באותם השנים רצה שץ להכשיר אומנים לעבודה ובכך שתיהיה בידם הפרנסה. בשנת 1906 הוקם בצלאל תחת שרביטו של שץ שהטיף לאחדות מעמדית וגאווה מקצועית של פועלים-אומנים. חזונו תאם את חזון ה' ארטס אנד קרפטס' אודות הניגוד שבין הקרפטס והתעשייה, שץ מאמץ את נקודת המוצא של התנועה אשר מסקנתה הינה נסיגה אנטי-מודרניסטית לתבנית מסורתית, שהביטוי שלה באופן הייצור הינה הצעה לחזור לשיטת עבודה ארטיסטית, בין המכונה המדכאת ליצירה המשחררת מעדיף שץ את השחרור, כאמירתו, 'מלאכת מחשבת הייתה לי שפת הנשמה'[24], בבצלאל: בית מדרש לאמנות ואומנויות המלאכה. מחקה שץ את 'החדר העברי', כרעיון למודל קטן ואינטימי של ייצור בסגנון ה'ארטס אנד קרפטס', כמו בחזונו של מוריס או של אשבי על התנהלות כבעידן הטרום-תעשייתי.

החזרה למקורות האמנות נמסכת אצל שץ כמו אצל רסקין אל תוך האידיאולוגיה של החזרה למקורות הלאומיים כך שהגשמת הרעיון הלאומי נתמך בשיטות העיצוב. שץ נתמך בהגותו של רסקין ובין היתר מכונה 'רסקין העברי'[25], בעקרונותיו העיצוביים ניתן לראות שאיבה מן העקרונות של השימושיות של האמנות והערך המוסרי הנדרש כדי לייצר אותה, 'סוכנת של חסד והוד לשימוש בחיים'[26], המצב בארץ ישראל באותם השנים סייע לו בקידום רעיון זה על פני יצירה של 'אמנות טהורה'. ההיגיון של הכנסת עקרונות של שימוש ושל שיפוט מוסרי לאמנות הנחה את שץ בהצגת פרקטיקות לא־אמנותיות 'טהורות', המהלך של שץ, אשר מקיים בו־זמנית את עקרון ההפרדה והשילוב בין אמנות לאומנות והיא אסטרטגיה קבילה בהיסטוריה המודרנית של האמנות המתכתבת במקביל ל'ארטס אנד קרפטס'.

7.          דיון

כדי להבין את השפעתו של רסקין על תכנון ערים אנו נדרשים להבין שרשרת של השפעות שהביאה מתכננים לתכנון בתפיסה חדשה, כתביו הרבגוניים נגעו בשלל הנושאים הסובבים את העיר, החלל העירוני, המבנה, הפרט, חיי החברה והמעמדות בחברה, לאומיות, תפיסות חינוכיות, שילוב הטבע ועוד, כל אלו יחד יכולים לקיים עיר ובעצם אכן מתקיימים באורגניזם שנקרא עיר.

נראה כי חזונו העירוני של רסקין עודנו מתממש במקומותינו אף על פי התקדמותינו הרבה מהעידן התעשייתי עקרונותיו רלוונטית לימינו אך עם מספר התאמות, כדוגמא לכך אקח את תל אביב של תכנית גדס שתוכננה על ידיו תוך שימוש בעקרונות עיר הגנים. כאשר אנו מתבוננים במרחב הבנוי בתכנית גדס אנו רואים עיר עם שטחים ירוקים קרובים ויעילים, לא קשה למצוא בעיר תמונות פסטורליות ממוסגרות שכאילו נלקחו מכפר או ישוב פרוורי אך מנגד העיר מרובה במוקדים עירוניים של תעסוקה אשר החליפה את המפעלים של העידן התעשייתי. התעשיה הוצאה החוצה מהעיר אך שילובה באזורי הפרוורים אינה יעילה באופן מלא, אזורי התעשייה נדמים עדיין כמו בתאוריו של רסקין על אזורי התעשיה המזהמים, מגדלים ובתי מסחר 'מזהמים' את הנוף הסובב.

דווקא לנושא הלאומיות נראה כי ישנה התפתחות חיובית ברמת המדינה וברמת העיר, המדינה מתגאה בעריה והתושבים מתגאים בעריהם. תל אביב הינה הפנים המערביות של מדינתינו וכולם מצהירים בגאווה עליה כאחת מערי העולם הרלוונטיות כיום. גם לתושבים ישנה לאומיות רבה והגרים בעיר נהנים ממעגל שלם של חיים מסודרים וטובים.

תל אביב עברה מהעידן הנאיבי הרומנטי של 'אחוזת בית' בציוריו של גוטמן, כמו ירידתם מגדולה של תפיסותיו של רסקין לאחר מלחה"ע הראשונה[27] כך גם התנערה תל אביב הרומנטית של בתים פרטיים ויחסי שכנות נעימים והחלה ליצור לעצמה מעמד של כרך גדול המאחד ובולע את השכונות והערים השכנות.

הקראפטס העירוני חוזר להתקיים, לאחר שנים בהם שלט העידן התעשייתי בתכנון עירוני והאדריכלות חוזר הפן האישי של מלאכת מחשבת בתכנון ויצירה, התכנון החזרתי שנעשה כמו בידי מכונה כדוגמת שכונות השיכונים שלט במדינתינו במשך שנים רבות, הרגרסיה הלאומית שבאה בעקבות דבר זה כללה אנטי-תזה בתחום הדיור הפרטי כדוגמת פרוייקטי 'בני ביתך' שהוקמו בכל רחבי הארץ, כיום אנו חוזרים אט אט לעידן בו העיצוב מקבל את המקום הראוי לו בתכנון עירוני, שכונות בעלות היגיון תפיסתי בעירוב השימושים המעניק לחיים בעיר רבגוניות ואיכות חיים נדרשת עם שילוב הטבע ברחבי העיר במינונים נכונים ומתאימים.

נראה כי אם נחפש במרחב הישראלי כיום את 'הדת הטהורה' כפי שרסקין ראה בגוטיקה היוצרת את השלמות של העם האנגלי, ישנם מספר מקרים אשר עולים על הדעת ובניהם השיכון הציבורי, על שום היותו מאבני היסוד של החיים הסוציאליים במדינתינו בשנות קדם, או לחילופין, הקיבוצים המשרתים את הרעיון של חברה שבונה יחדיו מרחב מחייה תחת עקרונותיה. ככל שאנו מחשפים דוגמאות יותר עדכניות המתכתבות עם עקרונות הגוטיקה כפי שראה בה רסקין אנו מתקשים למצוא מקבילים וזאת ככל הנראה עקב חיינו העכשווים בהם גבר הכח הקפיטלסטי המשוחרר או ה 'Illth' כדבריו של רסקין וכך גם נראה היום התכנון במקומותינו, מסתגר, מבודד, ומרחיב פערי מעמדות. נדמה כי מכל עקרונותיו של רסקין לתכנון העיר דווקא נושאי החברה והסוציאליזם אינה מצאו מקומם באידיאולוגיה המקומית וכל שכן בתכנון הנלווה אליו.

8.          ביבליוגרפיה

  ספרים

-       O'gorman,F. (2004). Ruskin's aesthetic of failure in 'the stones of venice', The review of English studies vol 55/

-       Viljoen, H, G. (1971).  The Brantwood Diary of John Ruskin, together with Selected Related Letters and Sketches of Persons Mentioned, New Haven, Yale University Press.

-       Lang, M, H. (1999). Designing Utopia: John Ruskin’s Urban Vision for Britain and America.

-       Mallett, P. (1995) The City and the Self Ruskin and Venice: The Paradise of Cities.

-       Hewison, P. (2009). Ruskin on Venice: ‘The Paradise of Cities’ (New Haven and London: Yale University Press.

-            קליין, י'. (2011).  ה'אמריקניזציה' של תל אביב, הוצאת כרמל, ירושלים.

מאמרים

-       Barnes, D. (September 2009).  Ruskin's Authentic London: Architecture and National Identity in the Victorian City’. Literary London: Interdisciplinary Studies in the Representation of London, Volume 7 Number 2.

-       Knowles, R. (2001) Carlyle, Ruskin, and Morris: Work Across the ‘River of Fire’

-       Antoine, P. (2013). Learning from utopia: contemporary architecture and the quest for political and social relevance, Journal of Architectural Education 67, no.1.

-       Cumming, E. Kaplan, W. (Winter, 1991). The Arts and Crafts Movementby Winterthur Portfolio, Vol. 26, No. 4, The University of Chicago Press.

-       Crawford, A. (Spring,1997). Ideas and Objects: The Arts and Crafts Movement in Britain, Design Issues, Vol. 13, No. 1, Designing the Modern Experience, 1885-1945 ,The MIT Press.

-       Kaplan, W. (Summer, 2000). Leading 'The Simple Life': The Arts and Crafts Movement in Britain, 1880-1910, Vol. 16, No. 2, The MIT PressStable.

-                 מאטריה: אסופת מאמרים עת בהעת המקוון היסטוריה ותיאוריה,

הוצאת בצלאל (2012).

-                 חניסקי,ש'. (1997) רוקמות התחרה מבצלאל, תיאוריה וביקורת.

אתרים

-       The Project Gutenberg eBook, The Stones of Venice, Volume 1-3, by John Ruskin, http://www.gutenberg.org/files/30754/30754-h/30754-h.htm

-       The Project Gutenberg's The Seven Lamps of Architecture, by John Ruskin http://www.gutenberg.org/files/35898/35898-h/35898-h.htm

-       Endeavours towards an Arts & Crafts Utopia

http://www.utopia-britannica.org.uk/pages/Ashbee.htm

-       David Barnes, Ruskin's ‘Authentic’ London: Architecture and National Identity in the Victorian City , The Literary London Journal http://www.literarylondon.org/london-journal/september2009/barnes.html

-       THE PURSUIT OF KNOWLEDGE - http://spectator.org/articles/38653/wilderness-obsession

---

[1] Philip Mallett ,The City and the Self

[2] שם עמ' 41

[3] Ruskin, John. Early Prose Writings; Fors Clavigera; Letters Vols. 1 – עמ' 337

[4] Mallett עמ' 42

[5] Ruskin and Venice: The Paradise of Cities

[6] כרכים נוספים של הספר התפרסמו על לשנת 1860 וכללו נושאים של סימבוליקה באמנות וכרך על התקופה הפרה-רפאליסטית.

[7] 1849

[8] 1851-1853

[9] לימים הרחיב את אותם עקרונות בספריו 'האבנים של ונציה'

[10] האבנים של ונציה - עמ' 219

[11] שבעת המאורות של האדריכלות - מבוא ( מהדורה שניה )

[12] Hill, quoting Ruskin from Kenneth Clarke

[13] A Note on Ruskin's Writings on Art and Architecture," in idem,Ruskin Today. מובא על פי ויקיפדיה.

[14] תהליך צילום שפותח ע"י לואי ז'אק מנדה דאגר.

[15] בתרגום מילולי לעברית - 'אומנות ואמנות'.

[16] העידן התעשייתי.

[17] MacCarthy, Fiona (2009). "Morris, William (1834–1896), designer, author, and visionary socialist

[18] אדריכל ומעצב, בשנת 1918  הוזמן לייעץ למושל ירושלים בנושאי תכנון העיר.

[19] (האבנים של ונציה, חלק 2, 188).

[20] (האבנים של ונציה, חלק 1, 372)

[21] Designing Utopia: John Ruskin's Urban Vision for Britain and America

[22] מושג שהומצא על ידי רסקין המסביר את נושא העושר היחסי בחברה.

[23] נערך על ידי הגיאוגרף דניס קוסגרוב.

[24] בוריס שץ,  'עשרים שנה לבצלאל ', ילקוט  'בצלאל ' רבעון לאמנות  'בצלאל ' בהווה , בעבר ובעתיד, ראש השנה תרפ"ח (1928), מתוך בצלאל 100, בעריכת דוד טרטקובר וגדעון עפרת, ספר ראשון 1906-1929, עמ' 52, בהוצאת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, 2006.

[25] ה'אמריקניזציה' של תל אביב - עמ' 85.

[26] רוקומות התחרה מבצלאל - עמ' 181.

[27] ה'אמריקניזציה' של תל אביב - עמ' 85.