שם המאמר: The image of the city , Kevin Lynch
הפרסונה:
קווין לינץ היה עירונאי
אמריקאי שפעל במסגרת אקדמאית עד לשנות השמונים. את לימודיו החל באוניבסיטתYale ולאחר מכן למד באחוזת 'טאליסן' שהיתה בית הספר
של פרנק לויד רייט.
לינץ היה מרצה באוניבסיטתMIT
עד
לפירשתו בשנת 1978 מהאקדמיה, לאחר פרישתו זו פתח משרד תכנון עם מספר שותפים.
לינץ ייעץ למספר תוכניות בארצות הברית בערים
כגון : בוסטון, דטריוט, דאלאס, לוס אנגלס, סן פרנסיסקו ועוד...
פרסומיו העיקריים הם: The image
of the city ו What
time is this place
העניין:
המאמר של לינץ פורסם
בשנת 1960, עידן בעייתי עבור הערים האמריקאיות, בתקופה זו מרכזי הערים ננטשו וכולם
עברו לגור בפרבר, המאמר לא עוסק בנושא זה אך זהו הרקע להבנת מהות העיר.
חדשנותו של לינץ' היא
בכך שהוא מנסה לתת כלים נוספים לתכנון אשר אינם נמנים עם הכלים השמרניים לתכנון
אלא מנסה להנחיל את נושא קריאות העיר בעזרת תדמית העיר - דימוי+תחושה - פסיכוגרפיה.
הדימוי מורכב מחושים שונים - ראיה, שמיעה, ריח ומטען אישי, כל אלו יחדיו יוצרים את
הדימוי של העיר.
בהתיחסות לדסיפלינת
תכנון הערים מוצא לינץ מכנים משותפים עם אמנויות אחרות כגון אדריכלות, מוזיקה
וכו'..., גם בהן כל משתמש מביט על היצירה דרך האסוסציות שלו הניגזרות מטבעו
וממטענו האישי. דספלינת תכנון הערים יכולה לשאוב השראה מהאמניות המקבילות אך אינה
יכולה לחקות אותם.
הדימוי של העיר ניגזר
מהקונטקט המרחבי והאישי, לא ניתן לבחון אובייקט באופן פרטני שכן הוא נמצא כחלק
ממכלול עירוני שלם. מנגד, המשתמש מביט בתמונה הרחבה ודולה מתוכה את האובייקטים
המשפיעים עליו. כשאדם מהמישור לאזור הרים ומביט בנוף יתפסו הערים את מרכז תשומת
הלב שלו שכן הוא אינו רגיל לחזות בהם.
אזרחי העיר רואים בעיקר
את השלילי בעיר, אבק לכלוך עשן אך מנגד כאשר הם מביטים בעיר במבט התייר (בחופשות
וטיולים) והם רואים דימוי עירוני טוב בו הם יוכלו לחיות חיים עירוניים טובים.
לינץ מתייחס בספרו לערים
אמריקאיות ועוסק במנטליות של זו. כדי ללמוד את העיר נדרשים מספר עקרונות הבנה,
לינץ מציע את חמשת הפרקים העירוניים שביחד משלימים את החשיבה והם: דרכים, צמתים,
אזורים, לנדמרק וגבולות.
האוריינטציה בעיר היא
הסבר לנושא הקריאות העירונית, אמנם בעידן מודרני ישנם אמצעים ויזואלים להתמצאות
כמו: מפות, שלטים, וייז אך ישנם עקורונות אוריינטציה שהם פשטניים יותר כך שבכל עיר
תוכל לדעת היכן הם מבני הציבור ואיפה אזורי המגורים. מנגד הוא מביא את הדוגמא של המטען
האישי בכך שאזרח אמריקאי יזהה חנויות מסויימות בפינות רחוב (דראגסטור) בעוד לאדם
מתרבויות אחרות זה לא יהיה ברור.
לינץ מרבה להביא דוגמאות
מהטבע ומסביר את דרכן של החיות להתמצא במרחב כך שעקרונות בסיסים אלו מושלכים מצד
אחד על האדם שהוא יצור חי ועל העיר שהיא מרחב המחייה של האדם. האדם בעיר חי בתנועה
וכך הוא קולט את העיר, בעזרת סמלים של צבע, צורה, אור, צלילים ואף על פי שדות
מגנטים כמו החיות.
לינץ מציע כלים אמפיירים
לחקר התיאוריה החוויתית של העיר, הצורך בזהות ומבנה לעירנו כחלק ממרכיב איכות חשוב
בחיינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה